זה לא סוד שלילדים שלנו יש סודות, חלקם טובים וחלקם רעים. אז איך יודעים להבדיל בין השניים? והאם הם חייבים לספר לנו את כולם או שיש כאלו שדווקא כדאי שישמרו לעצמם?
כשהבת שלי הייתה בת שמונה היא ניגשה אליי ואמרה: "אמא, יש לי סוד לספר לך, אבל אני לא יודעת אם הוא סוד טוב או סוד רע". ישר חשבתי על הגרוע ביותר, וכל הסרטים של מישהו עושה משהו רע לבת הקטנה והתמימה שלי צפו ועלו. ילדים שומרים מאיתנו סודות, זה טבעי ונורמלי וחשוב להתפתחות שלהם. זוכרים שגם אתם הייתם ילדים ושמרתם סודות? השאלה אם הם מבינים אילו סודות הם חייבים לספר ואילו הם יכולים לשמור בבטן ולא לספר לכם.
הפחד מחשיפת הסוד
סוד טוב הוא סוד שהילד יכול לשמור בלב ולא לספר. זהו סוד שגורם לרגשות חיוביים כמו שמחה ואהבה, קשר וקירבה. זה יכול להיות סוד על מסיבת הפתעה או אמא בהיריון או מפגש סודי בין חברים. סוד כזה הילד יכול לבחור אם לספר או לא.
לעומתו, סוד רע הוא סוד על משהו רע שקורה, סוד שגורם לנו רגשות שליליים כמו עצב ופחד וכאב. זה יכול להיות סוד על מישהו שעושה לי משהו רע, משהו לא נעים, משהו אסור. הילד צריך לדעת שהוא מוכרח לספר סוד רע. אבל למה בכלל ילדים שומרים סודות רעים? פעמים רבות זה קורה מכיוון שהם נמצאים תחת איום: "אל תספר אחרת אני לא אהיה חבר שלך / לא אוהב אותך/ לא אקנה לך / ארביץ לך..." או שהם נמצאים תחת פיתוי: "אם תשמור את הסוד ולא תספר אהיה חבר שלך / אקנה לך...".
ילד ששומר סוד מחזיק ברגשות קשים. הוא מפחד שיכעסו עליו אם יגלה את הסוד. הוא מפחד שלא יאמינו לו ומרגיש לעיתים תחושות אשמה. הוא מרגיש בליל של רגשות שגורמות לו לשמור את הסוד ולא לספר.
אז איך בכל זאת גורמים לילד לספר סוד רע?
ילד יספר סוד אם הוא הבין את ההבדל בין סוד טוב לסוד רע. בפעם הבאה שהילד בא לספר לכם סוד תשאלו אותו: "זה סוד טוב או סוד רע? כי אם זה סוד טוב אתה יכול לשמור אותו בלב אבל סוד רע אתה חייב לספר לי".
ילד יספר כי הוא מרגיש בנוח לספר, כי יש אווירה של פתיחות ותקשורת בבית, פה מדברים על דברים טובים ועל דברים פחות טובים שקורים לנו. אני מזמינה אתכם לנסות ולייצר אווירה כזאת בבית ולתת מודלינג שלכם בלספר על דברים שקורים לכם בעבודה, דברים טובים וגם דברים פחות טובים.
ילד יספר כי הוא ילד שמספר. יש ילדים סגורים ומופנמים שתמיד קשה להוציא מהם דיווח על איך היה בבית הספר ועל שאר חוויות היום. אז אם יש לי ילד כזה, אני יודעת שעוד יותר קשה יהיה לשמוע ממנו סודות.
נסו ליצור זמן במהלך היום, עדיף בערב לפני השינה, בו מספרים סודות. תקראו לזה "זמן הסודות שלי", בו הילד משתף בסוד שהיה לו היום. עודדו אותו לספר גם אם הסוד הוא סוד קשה וכואב.
למי הילדים מספרים סודות?
בהצגות שלי ("הגוף שלי הוא רק שלי" - לילדי גן-ב') אני שואלת את הילדים: "למי אני יכולה לספר אם יש לי סוד רע?" והם עונים: אמא, אבא, סבא, סבתא, דודים, אחים גדולים, מורה, גננת, יועצת ואפילו למנהלת. היה ילד אחד שפעם ענה לי שאפשר לספר לראש הממשלה.
חשוב לפרוס בפני הילד כמה שיותר אפשרויות כדי שבמקרה הצורך יידע לאיזה מבוגר הוא יכול לפנות לקבלת עזרה. נכון שההורה הוא תמיד התשובה הראשונה של הילדים אבל לא תמיד ההורה פנוי ובמקרים מסוימים ההורה לא מאמין ולא עוזר.
ובחזרה לבת שלי - קודם כל חיזקתי אותה שהיא סיפרה לי וכמה אני שמחה שנהגה כך וביחד ניסינו לברר למה היא חושבת שהסוד שהיא שומרת הוא טוב ולמה היא חושבת שהוא סוד רע. מה מסתבר? חברה שלה סיפרה לה שההורים שלה מתגרשים. זה משהו רע נכון? והיא ביקשה ממנה לא לספר. אחרי שנשמתי לרווחה וכל הסרטים נמחקו לי בין רגע, שמחתי על ההתלבטות שלה ובעיקר על השיח הכול כך חשוב הזה שאנחנו חייבים לנהל עם ילדינו.
הכותבת היא עו"ס ,סופרת, מחזאית, שחקנית ובעלת העסק "החברים של יעל" – תוכן פשוט משמעותי לילדים עם המותג "הגוף שלי הוא רק שלי". ספרה החדש "יש לי סוד", מסביר לילדים אילו סודות חשוב לספר ואיזה סודות אפשר לשמור בלב.
הכתבה פורסמה באתר מאקו - מעבר לכתבה
Comentários